כל מי שנפגע בתאונת דרכים, צריך לקבל פיצוי ללא קשר לנסיבות התאונה וזהות האחראי לה. זהו העיקרון העומד בבסיסו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שנכנס לתוקף ב-1975. עד אז, נפגע בתאונת דרכים היה צריך להוכיח כי האדם שפגע בו התרשל והוא זה שאשם בתאונה. במקרה שבו לא ניתן היה לאתר את הפוגע, או שלא הוכחה אשמה – לא ניתנו פיצויים כלל, והנפגע נאלץ לשאת בעלויות הפגיעה כמו טיפול רפואי, אובדן ימי עבודה ופגיעה ביכולת הפרנסה.
כדי לתקן את העוול שנגרם, נחקק חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. החוק קובע שבכל מקרה, יידרש בעל הרכב הפוגע לשלם פיצויים לנפגע באמצעות חברת הביטוח שבה רכש את ביטוח החובה, גם אם אינו אחראי לתאונה ולא ניתן להוכיח רשלנות מצדו. גם במקרה שבו לא ניתן למצוא את הגורם הפוגע ולדרוש ממנו פיצוי, או במקרה שבו הנהג אינו מבוטח כלל, הצד הנפגע יקבל פיצוי מקרן ייעודית שהוקמה במיוחד עבור מקרים כאלו.
מהן ההגדרות בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים?
האם הולך רגל שנפצע מדלת של מכונית נפתחת נחשב כנפגע תאונת דרכים? ומה בנוגע למקרה שבו קטנוע חונה החליק וגרם לפציעה של הולכת רגל? על פי ההגדרה בחוק, תאונת דרכים היא כל אירוע שבו נגרם נזק לאדם "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". כלומר גם אם מכונית עלתה באש או התפוצצה ועקב כך פגעה במישהו, מדובר בתאונת דרכים לכל דבר ועניין.
החוק גם מתייחס למתן פיצוי במקרים שבהם התאונה אירעה בעת כניסה או יציאה מהרכב ולאו דווקא במהלך הנסיעה. הדבר נכון גם לגבי תאונות שהתרחשו בזמן תיקון דרך ברכב, חניה, דחיפה או גרירה שלו, וכן במקרים שאירעו עקב הידרדרותו.
עם זאת, מודגש בחוק כי "מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם" לא ייחשב תאונת דרכים. כלומר, החוק לנפגעי תאונות דרכים לא מכסה במקרה של כוונה ברורה לגרום נזק לאדם או לרכושו.
על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מי שזכאי לפיצוי הוא האדם שנפגע – בין אם מדובר בנוסע, בנהג או בהולך רגל
מאז שהחוק לנפגעי תאונות דרכים נחקק, בית המשפט נאלץ להתייחס אליו לא מעט פעמים. בין היתר, נקבע כי אירועים השארת ילד ברכב, פגיעה במהלך שוד בדרכים או נזק שנגרם באמצעות קורקינט חשמלי – אינם נחשבים לתאונת דרכים. שאלת הפגיעה המכוונת עלתה אף היא לדיון, ועל פי פסיקה של בית המשפט העליון, גם אם נהג לא התכוון לפגוע באדם אחר, אך ידע שהפגיעה תתרחש – הדבר ייחשב כתאונה מכוונת. לדוגמא, החוק לא מכסה מקרה שבו אדם חוסם בגופו מכונית כדי למנוע ממנה להתקדם, והנהג מתקדם בכל זאת בידיעה שהאדם החוסם יפגע כתוצאה מכך.
מי זכאי לתבוע לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים?
על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מי שזכאי לפיצוי הוא האדם שנפגע – בין אם מדובר בנוסע, בנהג או בהולך רגל. אם חלילה נפטר אותו אדם בעקבות התאונה – קרובי משפחתו, וביניהם ההורים, הילדים ובני הזוג, יהיו זכאים לפיצוי. חשוב לדעת כי לא רק נזק גוף זכאי לפיצוי, אלא גם נזק נפשי שנגרם כתוצאה מתאונה. יחד עם זאת, כדי לקבל פיצוי על נזק נפשי, יש להוכיח שמדובר בנזק משמעותי המתמשך לאורך זמן.
מי אינו זכאי לתבוע? נהגים שלא היו מבוטחים בעת התרחשות התאונה, או נהגו ללא רישיון בתוקף ונפגעו. מוחרגים נוספים מחוק הפיצויים, הם מי שנהגו ברכב ללא רשות או עשו בו שימוש כדי לבצע פשע. לצד זאת, נפגעים אלה יוכלו לתבוע פיצויים תחת סעיפי חוק אחרים.
כמה פיצויים מקבלים על תאונת דרכים?
חוק הפיצויים כולל שורה של קריטריונים המשמשים לקביעת גובה הפיצויים שיקבלו הנפגעים. כשמדובר באדם הסובל מנכות קבועה בגלל התאונה, הקריטריונים כוללים את שיעור הנכות שנגרמה, גובה השכר של הנפגע לפני התאונה, מידת הפגיעה ביכולת ההשתכרות שלו בעתיד, עלות הטיפולים הרפואיים שעליו לעבור ועוד. רכיב נוסף של פיצויים הוא עבור "נזק בלתי ממוני", כמו למשל הכאב והסבל שחווה המטופל או פגיעה בתוחלת חייו.
חשוב לציין כי החוק מגביל את הפיצוי על הפסדי שכר לתקרה של עד פי 3 מהשכר הממוצע במשק, גם אם לפני התאונה הרוויח הנפגע יותר מכך. בנוסף, חישוב הפיצויים נעשה מתוך שכר הנטו ולא הברוטו. גובה הפיצוי על כאב וסבל מוגבל נכון להיום, לתקרה של עד 175 אלף שקל.
ממי מקבלים פיצויים על תאונת דרכים?
על פי החוק, את הפיצויים נדרש לשלם נהג הרכב, ללא קשר למידת אחריותו לתאונה. את התשלום בפועל נדרשת לבצע חברת הביטוח שבה רכש הנהג ביטוח חובה (ללא קשר אם הלקוח רכש ביטוח מקיף). במידה ולנהג לא היה כיסוי ביטוחי, יש לתבוע את הפיצוי מקרן "קרנית" שנוסדה כדי לספק מענה במקרים אלה.
